כשאנדי וורהול אמר בעבר הרחוק של שנת 1968 ש”בעתיד, כל אדם יזכה לפרסום עולמי של 15 דקות”, הוא כנראה הבין שגל התקשורת והטכנולוגיה שישטוף את העולם יהיה גדול ומאסיבי יותר ממה שכולנו מדמיינים.
אמש החלה העונה השישית של “האח הגדול”. דיירים חדשים ואלמונים בחלקם הופכים כמעט בן לילה לאהובים מאוד או שנואים לגמרי, נערצים לחלוטין או מושמצים באופן גורף, אהודים ע”י אלו או דחויים ע”י אחרים, אבל בעיקר בעיקר: מוכרים.
האם כל פרסום הוא חיובי? האם כל חשיפה היא שלב הכרחי בדרך להצלחה? האם העובדה שאתה מוכר, היא מטרה בפני עצמה או רק אמצעי הקיים למען מטרה חשובה יותר? מהי הדרך הקצרה להצלחה של אדם, של עסק, של מותג ? ואיך היא קשורה לפרסום ולחשיפה?
עם עובדה אחת קשה להתווכח. אם יש לכם מוצר או שירות שאתם מוכרים, ואף אחד לא מכיר אתכם או שמע על השירותים שאתם מספקים, מן הסתם לא תתבצע מכירה.
אבל האם מכירה היא מטרה נפרדת ומבודדת בחיי העסק ? אז זהו. שלא.
“מכירה היא אקט ביצועי חשוב בפעילות העסקית אבל חשוב ככל שיהיה, הוא חייב להשתלב בצורה הרמונית לתוך מכלול הפעילות ולהיות המשך טבעי של פעילויות השיווק והמיתוג השונות”
הדובר הוא זאב זינגר, בעל נסיון של 10 שנים בייעוץ ומיתוג של עסקים קטנים.
” כשאני בוחן עסק קטן, ובעל העסק מבקש למקד את תשומת הלב במכירות של העסק. אני דווקא מבקש להבין מה קורה לפני ואחרי המכירה. המכירה, חשובה ככל שתהיה, היא רק עוד נקודת חיכוך בין העסק לבין הלקוחות, אולם אם נחשוב על עסקים שאותם אנחנו אוהבים או רוכשים מהם, המחשבה שלנו לעולם לא תתמקד באקט המכירתי. הסיבה לכך היא פשוטה : המכירה היא תהליך שקוף עבור הלקוח. אקט ביצועי שמבקש להוציא לפועל מפגש של רצונות בין המוכר לקונה. הערכים והחוויה המותגית, נמצאים דווקא בתהליכים שמתרחשים לפני ואחרי המכירה, תהליכים שיצרו את הביקוש למכירה הנוכחית, ואת הביקוש למכירה הבאה. מתוך התובנה הזו, מכירה היא לא מטרה נפרדת, אלא עוד דרך שבה העסק משדר את הערכים והיכולות שלו, ומנסיוני בגישה הזו, הן המכירה הבודדת והן המכירות הבאות הופכות למהירות וטבעיות הרבה יותר. זוהי גישה ששונה מהגישה השכנועית, שבה עיקר האנרגיה של בעל העסק מושקע בלשכנע את הלקוח לקנות ממנו, לטפל בהתנגדויות, ולהגיע אולי למכירה בטווח המיידי, אבל על חשבון כרסום בחווית הלקוח וכפועל יוצא מכך בפיתוח גישה מתגוננת של הלקוח וכרסום ערכי במותג בטווח הבינוני.”
אם זאב צודק, הרי שהחשיפה כשלעצמה עדיין איננה אקט מיתוגי. מיתוג הינו תהליך יזום שיש לו יעדים ומטרות מוגדרים. עצם זה שמישהו עומד בכיכר העיר וכל הפנסים דלוקים ומאירים אותו, עדיים לא הופכת אותו למותג. היא הופכת אותו לידוע. כל עוד שאין ערכים ברורים ויזומים שניתן למנף אותם כלפי צרכים של קהל מסויים, הרי שאנשי הריאלטי לא שונים מכל דמות חדשותית אחרת שנחשפה ברייטינג גבוה במרכז החדשות של הריאלטי האמיתי של החיים עצמם. ברגע שערכים מוגדרים פוגשים חשיפה, נוצרת הזדמנות למינוף הערכים למותג בר קיימא בפעילות מתמשכת. ועד אז 15 דקות התהילה תחלופנה להן כאילו מעולן לא היו.